לפעמים, הדברים הפשוטים ביותר בעולם הם אלו שמצילים את המצב. הסיפור של אפולו 11 הוא לא רק סיפור על ההישג האדיר של הנחיתה הראשונה על הירח – הוא גם סיפור על אלתור אנושי בשעת משבר, כשהכל תלוי על חוט השערה (או על חוד העט).
הנחיתה המורכבת: מסע לא ידוע
ב-20 ביולי 1969, העולם עמד דום כשהאסטרונאוטים ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין הפכו לאנשים הראשונים שנחתו על הירח. הם ביצעו משימה מסוכנת ומורכבת שכללה שלבים רבים, כל אחד מהם בעל סיכון גבוה. אחרי שעות של איסוף דגימות, צילום פני השטח והשארת עקבות שהפכו לסמל, הגיע הרגע לחזור לחללית האם, ה"קולומביה", שחיכתה להם במסלול סביב הירח.
אבל אז קרה משהו שלא נכלל באף תרחיש חירום.
הרגע בו הכל השתבש
כשארמסטרונג ואלדרין חזרו ליחידת הנחיתה של החללית, המכונה "העיט" (Eagle), הם התחילו בהכנות להמראה. זה היה שלב קריטי: יחידת הנחיתה הייתה צריכה להפעיל מנועים שיביאו אותם בחזרה למסלול, שם תתחבר עם החללית הראשית ותיקח אותם לכדור הארץ.
אבל תוך כדי ההכנות, הבחינו השניים במשהו מזעזע: אחד המתגים הקריטיים, שהיה אחראי להפעלת מנוע ההמראה, נשבר לחלוטין. המתג היה קטן ושביר, ואיכשהו, כנראה במהלך התזוזות בתוך הקפסולה הקטנה, הוא נשבר.
ללא המתג הזה, המנוע לא יפעל. המשמעות? הם יישארו על הירח לנצח.
